ביצוע מיטבי במצבי לחץ

                                                                                                            ביצוע מיטבי במצב לחץ
                                                                                                            מאת: דר' מיטץ' סמיט (ארה"ב)-Dr. Mitch Smith
                                                                                                            תרגום: דר' בוקי צ'יש
 
עבור רוב הספורטאים, המשחקים האולימפיים, משחק גמר המכללות בכדורסל, הסופרבול בפוטבול....הם רגעים המביאים את השיא במסעו הארוך של הספורטאי. אילו הם אירועים מרגשים מחד גיסא ומלאי לחץ מאידך. אלו רגעים בהם הספורטאים בעלי קשיחות מנטאלית הם בעלי יתרון. זה הרגע בו כל ההכנות הם מאחוריך, ועתה אתה נדרש להתגבר על העצבנות באחד הרגעים הגדולים בקרירה שלך. קל לאומר, קשה הרבה יותר לבצע. קחו בחשבון את הגורמים הבאים:
 
 
שחיינית המכללות איתה עבדתי חזרה מאליפות הליגה האזורית, בה קבע שיאים אישיים בכל שלושת המשחים ששחתה- אבל זה כמעט ולא נחשב עבורה כהצלחה.
 
היום  כלל משחה שליחים. המשחה החזק של דיאנה הוא ה- 200 חתירה והיא שחתה את חלקה במשחה השליחים של 4 X 200 חתירה. כשהסתיים המשחה הרגישה דיאנה עייפות פיזית וזמנה היה שנייה שלמה איטי יותר מזמן המטרה אותו קבעה לעצמה. בהמשך התחרות תשחה דיאנה שוב את המרחק ל- 200 מ' חתירה. היא החלה להרגיש בלחץ. מאמנה הגיע לשוחח עימה ואמר לה כי חשב שהתאמצה יתר על המידה וכי הייתה צריכה לשמור כוחות למשחה האישי. היא הרגישה עוד יותר לחוצה.
 
בלילה שלפני המשחה האישי ל-200 חתירה דיאנה הייתה מאד לחוצה... דאגה לנוכח זמנה ממשחה השליחים. דאגה מהרגשת העיפות שחשה לאחר משחה השליחים וחששה שזה ישפיע על המשחה האישי. היא ניסתה לא לחשוב על זה אבל למרות זאת היא חשה דאגה ועצבנות. היא ניסתה למצוא מספר טקטיקות כיצד היא תשחה את המשחה למחרת, והמשיכה להרגיש עצבנית.
 
ביום המשחה ל- 200 חתירה היה על דיאנה תחילה לשחות מספיק מהר בבוקר כדי לעלות לגמר. רק 8 השחייניות המהירות עולות. היא לא הצטיינה מי יודע ובקושי עלתה כאחרונה ושחיינית שמינית לגמר.
 
בערב לקראת הגמר עדין מתוחה, היא החלה לשוחח עם שחיין ממכללה אחרת. הוא סיפר בדיחות והיא החלה לצחוק  וכמעט שכחה שהיא ממתינה למשחה החשוב שלה. ואז ממש לפני המשחה אותו שחיין אמר לה, "לכי שחי ותיהני".
 
זו בדיוק הייתה התוכנית שלנו לקראת אליפות האזורית של הליגה. "ליהנות, מתוך ידיעה שאני יכולה לשחות ברמה הגבוה ביותר שלי". אלא שלרוע המזל באליפות האזורית מספר גורמים חיצוניים שהוזכרו בתחילת המאמר, הפריעו בביצוע.
 
כאשר היא הצליחה לחזור לתוכנית המקורית למימוש המטרה, ליהנות, וכשמצאה את הצחוק היא החלה להיות רפויה והמתח עזב אותה. היא קפצה ושחתה זמן טוב יותר מהמטרה שנקבע, טוב ביותר משנייה משיאה האישי.
 
ובכן, אמרתי לדיאנה, "את צריכה לקנות בונבוניירה עם סוכריות ולהוסיף פתק תודה ולשלוח לאותו בחור". אז גם שאלתי אותה מה היא למדה ממכלול התרחשויות זה?
 
תשובתה:" אני צריכה מישהו שיזכיר לי מה שאני כבר יודעת".
 
אתה יודע הוסיפה, " זה כמו להכיר את המטרות שנקבעו- ליהנות- אבל מספר אירועים התרחשו והפכו למעיין שומר סף שאינו מאפשר להנאה להכנס פנימה".
 
באו ונבחן את שהתרחש וכיצד הוסטה דיאנה מהמסלול למימוש מטרתה. ראשית היא שחתה 200 חתירה בשליחים והרגישה עייפות. הרגשת העייפות עוררה תגובה- החשש. האם החשש היה מבוסס? נאמר כי היא לא הייתה עייפה למחרת היום כששחתה 100 חתירה, לא דווח על עייפות לאחר משחה המוקדמות ל- 200 חתירה ולא לאחר משחה הגמר. ניתן להסיק שהתגובה להרגשה הפיסית של העייפות הפך לגורם המעקב את הריפיון והשיחרור לגוף ולנפש. תודה לאותו בחור מבדח ומצחיק! אז איך אפשר היה להגיב אחרת להרגשת העייפות?
 
תגובתה של דיאנה הייתה, " הייתי יכולה לומר לעצמי שהרגשת העייפות לא אומרת דבר".
 
תגובתי הייתה " במקום זאת את החלטת (והמחשבה יישמה את עצמה) שהעיפות כן הייתה משהו, וזה הוביל אותך למסלול הלחץ והעצבנות. אם היית מגיבה אחרת ואומרת לעצמך שלעייפות אין כל השפעה עתידית על השחייה, היית עולה על מסלול אחר לגמרי והוא היה משפיע אליך נפשית בצורה שונה בהחלט".
 
ולשאלתי איך הרגישה לאחר סיום משחה השליחים ענתה (כמצופה), "שמחה שסיימתי".
 
שאלתי "אם את אומרת ששמחת לסיים אחרי המשחה, איך הרגשת לפני המשחה"?
 
השיבה "לפני המשחה הרגשתי מתוחה, לחוצה".
 
"אמרי לי, אם במקום להרגיש לחוצה היית מרגישה שאת ניהנת וממשמשת את המטרה (ליהנות) . במקרה כזה מה את חושבת היתה הרגשתך לאחר המשחה"?
 
"במקרה זה הייתי מרגישה מרוצה מאד"!
 
"האם את מבינה את ההבדל בין להרגיש שמח לסיים לבין מרוצה? במצב הראשון את רק רצית לסיים את המשחה, במקרה השיני את למעשה אומרת, זה שיא העונה שלי הכל כאן מתחבר. זו המטרה לשמה התאמנתי עונה שלמה, אז חייבים לעלות לאדן הזינוק ליהנות ולהצליח"!
 
יום לפני המפגש שלי עם דיאנה, נכחתי במשחקו של שחקן טניס צעיר בן 21 בשם ארנסט גולביס מלטביה. גולביס ניצח את השחקן הוותיק איבו קרלוביץ (2.10מ') בן ה-31 , במשחק הגמר הראשון של הלטבי בסבב ה- ATP. לגולביס יש /היה מוניטין של שחקן שאינו מצליח לתפקד במצבי לחץ ולכן מפסיד בשלבים המתקדמים. אך המקרה זה ברוב הזמן נראה היה שהוא משועשע וניהנה על המגרש. זה נראה היה בשפת הגוף ובתנועה על המגרש. גולביס ניצח בקלות יחסית 6:2, 6:3 בפחות מ- 90 דק' של משחק.
 
לאחר המשחק נזדמן לי לשוחח עם גולביס המנצח ושאלתי אותו אם בלילה שלפני המשחק הוא דמיין לעצמו את המשחק והאם ראה את המשחק מסתיים כל כך בקלות (יחסית) בניצחונו?  "למעשה" אמר, "כלל לא חשבתי על המשחק אפילו לרגע. ביליתי את הערב במשחקי מחשב. והבוקר מאמני אמר לי רק, צא למגרש ותיהנה".
 
בזמן שדיאנה השקיעה מחשבה רבה לקראת המשחה (שליחים) שלה, גולביס לא השקיע רגעים רבים במחשבה על המשחק. המיקוד שלו היה על ההנאה, זה איפשר לו לשחק תוך מימוש מקסימאלי של הפוטנציאל שלו. במשחה האישי ובסופו של דבר גם דיאנה הצליחה לממש את מטרתה והצליחה במשחה הגמר (בונבוניירה לבחור), אבל זה כמעט ולא קרה.